ניתן לדמות את סביבת הגישור למשולש כוחות. בכל פינה של המשולש פועלים וקטורי כוחות שונים. בקודקוד אחד פועל המגשר, בקודקוד השני פועלים צד א' ובא כוחו ובקודקוד השלישי פועלים צד ב' ובא כוחו. הכוחות הללו הינם בעלי גודל וככוון שונים ועלולים לעוות את המשולש - תפקיד המגשר לשמור על איזון ולמנוע את קריסת המשולש.
לפעמים הצדדים ובאי כוחם מחד גיסא והמגשר מאידך גיסא מתנהלים לפי שעון שונה. למגשר דרושה מתינות על מנת להרגיע את הצדדים, הוא זקוק לזמן על מנת לרכוש את אמון הצדדים בו, ללמוד על האינטרסים שלהם ולתת להם להפנים את זה בעצמם, על מנת שיצליחו לצאת מתוך העמדה הראשונית שלהם. הצדדים ובאי כוחם מעוניינים להגיע לתוצאה במהירות - להבין מיד אם יש על מה לדבר ואם אמנם בצד השני יש נכונות להידבר עמם. הם בעצם חותרים לפשרה טובה מבחינתם ומהר.
ניגודים אלה בין הכוחות השונים עלולים להביא לפיצוץ הגישור כבר בשלב מוקדם. " טוב אני רואה שאין עם מי לדבר...." , "אם כך אז באמת חבל על הזמן של כולם..." וכו'.
המגשר צריך להיות מוכן לתגובה כזו מצד אחד הצדדים ולא להיות מופתע ממנה. לפעמים מה שמנחה התייחסות זו היא תסמונת "תחזיקו אותי..." ולפעמים סתם חוסר סבלנות של אחד הצדדים.
במקרה כזה על המגשר לנקוט בפעולות הבאות:
1. להרגיע את הצד הנסער, להציע לו לשבת ולבחון שנית את המצב.
2. להזכיר לשני הצדדים שעצם הגעתם לגישור מלמדת על רצונם לפתור יחד את הסכסוך ואמונתם שזה אפשרי.
3. להסביר שנית שבפגישה נפרדת עם כל צד יש אפשרות לברר במדויק מה חשוב לכל צד והאם ניתן לגשר על הפער הקיים ביניהם.
4. להזכיר לצדדים שאין הם יודעים איך באמת יגמר ההליך השיפוטי. שופטים טובים כבר דחו טענות "מוצקות" ולהיפך.
5. להזכיר לצדדים שהגישור הוא וולונטרי - להפסיקו הם יכולים תמיד - וכדאי לקבל החלטה זו רק לאחר שניתחנו את האופציות מול האלטרנטיבות הקימות לכל צד.
לסיכום, במקרה של ניסיון מוקדם מידי של אחד הצדדים לפוצץ את הליך הגישור, על המגשר להימנע מלהיות פסיבי (לא רוצים לא צריך) ולנסות להרגיע את הצדדים ולהוביל אותם בדרך הגישורית של זיהוי אינטרסים, אופציות ואלטרנטיבות.
אביגדור לוריא - מגשר
